ספר החוקים המעוצב · פרק 7 · חוקי הקרב

7.2 דוגמה שניה

בדוגמה השניה ניקח טרול בורי־נורי זועף, התוקף את חלק גופו העליון של טרולתריק אומלל באמצעות נבוט ענקים.

סכום תכונתו של הטרול התוקף בנשקים כהים גדולים מאוד הינו 175+.

כעת מטיל הטרול את הקוביות לקביעת ה.פ.מ שלו, ומגריל 681, אלא שעתה, לפני שהוא מחבר את שני הסכומים (תכונתו בנשק 175), הסכום עובר שינוי בעקבות משתנים שונים המשפיעים על ההתקפה.

המשתנים הרלוונטיים להתקפה זו (כל המשתנים מפורטים בסוף הפרק) הם:

50כיוון שלטרול ירדו יותר מ־25% מהכח־סבל שלו (כלומר שהכח־סבל הנוכחי שלו הוא פחות מ־75% מהכח־סבל האולטימטיבי שלו.)

ו־50+ כיוון שהטרול תוקף את יריבו מהצד.

כעת אנו מאחדים את כל ההפחתות והתוספות הללו והתוצאה הינה 0 -

סכום זה מ במיומנות של הטרול בנשק של הטרול והתוצאה היא: 681+0 =681 (התוצאה מעוגלת תמיד כלפי המספר העגול הקרוב ביותר.)

עתה אנו מציבים סכום זה בטבלת הכהים גדולים מאוד, ומגלים כי אחוז הנזק של הטרול הוא 40%.

הטרול מטיל את הקוביה לקביעת נזק הנשק 1D10+6 ומגריל 13.

לסכום זה הוא מוסיף 3 נקודות בשל הוספה מיוחדת שהוא מקבל כתוצאה מכוחו הרב (ראה מעלת כח.)

כעת אנו מכפילים את הסכום שהתקבל (16) עם אחוז הנזק ומקבלים: 16×40%=6.4 (מעוגל כלפי מטה.)

כיוון שלטרולתריק הגנה 1 על גופו בשל פרוותו, אנו מפחיתים 1 מסכום הנזק (6) ועתה הסכום עומד על 5.

כפי שאפשר לראות, השד אינו נורא כל־כך, ולאחר תרגול חוזר של שניים־שלושה קרבות, השיטה נקלטת ומהלך הקרב זורם.

יש לשים לב ל־2 כללים:

כל ההפחתות והתוספות ל־ה.פ.מ הם סימולטניים, וזאת אומרת יש לרכז את כולם והסכום הסופי מופחת או מתווסף ל־ה.פ.מ.

כאשר בכל אחד מהשלבים, הסכום המתקבל הינו שבר, יש לעגל למספר הקרוב ביותר לאותו שבר (0.5 מעוגל כלפי מעלה.)

פגיעה מיוחדת

הפגיעה המיוחדת היא התקפה שמבצע היריב, שהונחתה במיומנות רבה כל־כך, עד שהיא גורמת לנזק גדול בהרבה מנזק רגיל, נזק הנלווה בפגיעות באיברים חיוניים של היריב.

קיימים 2 סוגי פגיעות מיוחדות:

פגיעה מיוחדת קלה

פגיעה מיוחדת קשה

הסיכויים ליצור פגיעה מיוחדת נקבעים לפי סכום התקיפה של התוקף לאחר שסכום זה מוצב בטבלת הנשק.

מימין לעמודת אחוז הנזק מצויה עמודה נוספת והיא עמודת הפגיעה המיוחדת. בעמודה זו מצוינים האחוזים לפגיעה מיוחדת על פי סכום תקיפה נתון.

כדי ליצור פגיעה מיוחדת לא מספיק שהתוקף מצליח לפגוע ביריבו, אלא הוא חייב לגרום לו נזק של 3 כח־סבל לפחות.

לכן רק לאחר שנקבע הנזק שעולל התוקף וממולאים התנאים (נזק של 3 כח־סבל לפחות) רשאי התוקף לבדוק האם הצליח להשיג פגיעה מיוחדת לפי האחוזים הנתונים בטבלה.

במידה והצליח התוקף לבצע פגיעה מיוחדת הוא מטיל 1D6.

תוצאה של 1–5 מעידה כי הפגיעה המיוחדת הינה קלה.

תוצאה של 6 מעידה על פגיעה מיוחדת קשה.

יש להתבונן בטבלת הפגיעה המיוחדת בהתאם לאיבר שנפגע, ובהתאם לחומרת הפגיעה (קלה או קשה.)

בטבלה מעין זו 3 עמודות המחולקות ל־3 קווי רוחב והיוצרות 9 מלבנים.

העמודות מציינות 3 דרגות פגיעה:

כריתה

פגיעה תמידית

פגיעה זמנית

ואילו 3 קווי הרוחב מציינים 3 סוגי כלי נשק:

חדים

קהים

דקירה

השימוש בטבלה זו מתבצע כדלהלן:

תחילה בודק התוקף באיזה מ־3 סוגי כלי הנשק הוא תקף ופונה לקו הרוחב המתאים לנשק זה.

לאחר מכן פונה התוקף למלבן הראשון מצד שמאל בקו רוחב זה ובודק האם נכרת האיבר הפגוע לפי האחוזים המצוינים בפינה הימנית העליונה של אותו מלבן.

באם התשובה שלילית פונה התוקף מלבן אחד ימינה ובודק האם הושגה פגיעה תמידית לפי האחוזים המצוינים בפינה הימנית העליונה.

לאחר מכן פונה התוקף עוד מלבן אחד ימינה ובודק מהי הפגיעה הזמנית של היריב.

בכל מקרה סופג היריב את הפגיעה הזמנית גם אם נכרת האיבר או ספג פגיעה תמידית וגם אם לא.

חשוב לציין שכל הפחתות הכח־סבל המצוינות בטבלה באות בנוסף לנזק שכבר נגרם ליריב באותה מתקפה.

יש לזכור כי אם נכרת האיבר הנפגע, האופציה של פגיעה תמידית מתבטלת אוטומטית, ויש להוסיף את הפגיעה הזמנית בלבד.

עתה נדגים כיצד מתבצעת פגיעה מיוחדת:

נאמר שיצור כלשהו תוקף את גופו התחתון של יצור אחר בנשק בינוני חד, ולאחר חיבור סכום תכונת הנשק שלו עם ה־ה.פ.מ התקבל סכום תקיפה של 900.

בטבלת הבינוניים חדים אנו יכולים להבחין כי בעקבות הצבת סכום התקיפה קיים סיכוי של 30% לפגיעה מיוחדת.

כעת מחשב אותו יצור את סכום הנזק שלו ובסופו של דבר הוא מצליח להפחית 4 נקודות מכח־סבלו של יריבו.

כיוון שהוא הצליח לגרום נזק העולה על 3 כח־סבל ובא התוקף לבדוק האם הוא בנוסף לנזק הרגיל הצליח גם לגרום פגיעה מיוחדת.

התוקף מטיל 1D100 ומגריל 28, וזאת אומרת שהכן הוא השיג פגיעה מיוחדת.

כעת מטיל אותו תוקף 1D6 כדי לבדוק את חומרת הפגיעה ומגריל 2 — הפגיעה המיוחדת הינה קלה.

כעת אנו מתבוננים בטבלת פגיעות מיוחדות המתייחסת לגוף תחתון בחומרת פגיעה קלה.

מתוך 3 קווי הרוחב אנו מתייחסים לעליון כיוון שמדובר בנשק חד, והתקיפה לא נעשתה בדקירה.

עתה אנו בודקים את הסיכויים שיש לתוקף לכרות את חלק גופו התחתון של היריב ולחצותו לשניים.

מהתבוננות בטבלה אנו מקבלים סיכוי של 0.1%.

התוקף זורק 1D1000 ומגריל 555 (כדי שהכריתה תצליח היה עליו להגריל 001) והמשמעות היא כישלון.

כעת עוברים למלבן אחד ימינה כדי לקבוע האם גרם התוקף ליריבו נזק תמידי.

כפי שמצוין בטבלה הסיכוי לכך הוא 10%.

התוקף מטיל 1D10 ומגריל 1 — הצלחה!

היריב סופג את מלוא הנזק המתואר במלבן זה ובנוסף לכך סופג גם את הנזק המתואר במלבן הפגיעות הזמניות הסמוך למלבן הפגיעות התמידיות.

כעת הקרב ממשיך כרגיל כאשר ליריב האומלל לא נותר סיכוי רב לשרוד...

כישלון מוחלט בתקיפה (כמ"ב)

הכישלון המוחלט בתקיפה, או הבמ"ב כפי שהוא מכונה בקיצור, הינו שגיאה קטלנית בשימוש בנשק או תנועת גוף שגויה הגורמת למעידת התוקף במהלך תקיפתו.

שגיאה זו עלולה לעלות לתוקף ביוקר כאשר הוא בקרב פנים מול פנים, ועלולה לגרום לו לאבד סיכוי טוב להלום ביריב מרחוק כאשר מדובר בשימוש בנשק לטווח ארוך.

הסיכוי של התוקף לבצע כמ"ב תלוי באופן הדוק ביותר למיומנות שלו בטיפול בנשק, ובתנאי הקרב בהם הוא מצוי.

לכן כדי לבדוק האם תוקף כלשהו ביצע כמ"ב יש להיוועץ בטבלת תכונת הנשק אחרי שהוברר סכום התקיפה שלו.

אם לא הצליח התוקף להשיג אחוז פגיעה כלשהו (כישלון בתקיפה) אזי יש סיכוי כלשהו לכמ"ב.

סיכוי זה מוברר על ידי בחינת "הכישלון המוחלט בתקיפה".

טבלה זו מצויה בקצה הימני של טבלת תכונת הנשק.

התוקף מטיל קובית 1D100 לברירת הסיכויים, וסכום פחות מהאחוז המצוין בעמודה מעיד כי אכן ביצע התוקף כמ"ב.

קיימים שני סוגים של כמ"ב:

כמ"ב בשימוש בנשק — הגורם להשמטתו או לפציעתו העצמית של התוקף.

תנועת גוף שגויה — מעידה, החלקה או תנועת אף שגויה של התוקף.

כדי לקבוע איזה סוג של כמ"ב ביצע התוקף יש להיוועץ בטבלה הבאה, המציינת סיכוי זה לפי קטגוריית המקצוע של התוקף.

לאחר שנקבע איזה סוג כמ"ב ביצע הגיבור אנו פונים לטבלה המתייחסת לסוג כמ"ב זה.

טבלת הכמ"ב בשימוש בנשק מחולקת ל־4 עמודות המתייחסות ל־4 סוגים שונים של כלי־נשק.

על התוקף להיוועץ בעמודה המייצגת את הנשק בו הוא משתמש.

לאחר זאת עליו להטיל 1D10 ולהציב את המספר המוגרל באחד מקווי הרוחב המייצגים מספר זה.

עתה נתונה בידינו משבצת המתארת את הכמ"ב של התוקף.

טבלת הכמ"ב בתנועת גוף שגויה מחולקת ל־2 עמודות המתייחסות לצורת הקרב שמנהל התוקף עם יריבו עקב הטווח שלו ממנו.

כאן על התוקף להטיל 1D100 ולהציב את התוצאה בקו הרוחב המייצג תוצאה זו.

הערה — כיוון שהקרב יכול להתנהל במקומות רבים בעלי תנאי קרקע ומכשולים שונים, על מנהל ההרפתקה למצוא סיבה למעידת התוקף לפי התנאים באותו מקום.

7.2.1 דוגמה

נאמר שגלדיאטור תוקף אריה באמצעות הולם ברזל (כהים בינוניים).

הוא משיג סכום תקיפה של 211.

בהתבוננות בעמודת אחוז הנזק אנו מבחינים כי הגלדיאטור נכשל בהתקפתו, ולא הצליח כלל לפגוע באריה (0% באחוז הנזק.)

המשמעות הנוספת היא שקיים סיכוי לכמ"ב.

בהתבוננות בעמודת הכמ"ב אנו מבחינים כי סכום תקיפה של 211 מעיד על 15% לכמ"ב.

הגלדיאטור מטיל 1D100 ומגריל 10 — אכן הוא ביצע כמ"ב.

כעת אנו בודקים בטבלת סוג הכמ"ב ומגלים כי היחס בין שני סוגי הכמ"בים לגלדיאטור הוא 7/3.

הגלדיאטור מטיל 1D100 ומגריל 91.

אנו פונים לטבלת הכמ"ב בשימוש בנשק.

העמודה המייצגת את נשקו של הגלדיאטור היא הראשונה מימין (כלי נשק קטנים ובינוניים.)

הגלדיאטור מטיל 1D10 ומגריל 3.

מהצבת מספר זה בטבלה אנו מגלים כי נשקו של הגלדיאטור נשמט מידו והוא יהיה בצרה צרורה בסיבוב הקרב הבא, כאשר האריה לא יתן להזדמנות זו לחמוק מטלפיו...

7.2.2 טבלת מינוסים / פלוסים לסיכויי הפגיעה

7.2.3 מינוסים כתוצאה מנ"ק תשישות

עצירת התקפות-

גיבור המותקף בנשק רשאי לנסות לעצור את ההתקפה באמצעות כלי הנשק או המגן שבידו. עצירת התקפה היא פעולה דיכוטומית: אם ניסיון העצירה מצליח, ההתקפה נבלמת וכל הנזק שהיה אמור להיגרם ממנה נמנע; אם ניסיון העצירה נכשל, ההתקפה נפתרת כרגיל והנזק אינו מופחת.

סיכויי העצירה נקבעים לפי סוג כלי הנשק המשמש לעצירה. כלי נשק בינוניים הם המתאימים ביותר לפעולה זו, משום שהם משלבים אורך, משקל ויכולת תמרון. כלי נשק קטנים וגדולים יעילים מעט פחות, ואילו כלי נשק גדולים מאוד קשים יותר להנעה מהירה ולכן סיכויי העצירה באמצעותם נמוכים. בכל קבוצת גודל, כלי נשק חדים טובים יותר לעצירה מכלי נשק כהים. כלי נשק המיועדים להטלה או לירי, וכן אמצעים שאינם מתאימים לחסימת מכה, אינם יכולים לשמש לעצירת התקפה.

מגינים הם אמצעי העצירה היעיל ביותר. הסיכוי המרבי לעצירת התקפה הוא 30%, והוא שמור לעצירה באמצעות מגן. הסיכוי אינו יכול לעלות מעבר לכך באמצעות תכונות, ציוד או תנאים אחרים, אלא אם כלל מיוחד קובע במפורש אחרת.

ניסיון העצירה מתבצע באמצעות הטלת 1D100. אם התוצאה שווה לסיכוי העצירה או נמוכה ממנו, העצירה מצליחה. אם התוצאה גבוהה מסיכוי העצירה, העצירה נכשלת.

בכל התקפה ניתן לבצע ניסיון עצירה אחד בלבד. אם הגיבור מחזיק גם נשק וגם מגן, העצירה נעשית במגן. סיכויי העצירה של הנשק ושל המגן אינם מצטברים.

בדיקת שבירה לאחר עצירה

כאשר עצירה מצליחה, כלי הנשק של שני היריבים מתנגשים בעוצמה, ולכן יש לבדוק את עמידותם. כל אחד משני כלי הנשק המעורבים נבדק בנפרד באמצעות הטלת 1D100.

אם תוצאת ההטלה גבוהה מנקודת השבירה של כלי הנשק, כלי הנשק נשבר. אם התוצאה שווה לנקודת השבירה או נמוכה ממנה, כלי הנשק עומד במכה ואינו נשבר.

כאשר העצירה מבוצעת באמצעות מגן, נבדקים באותו אופן הנשק התוקף והמגן. לכל אחד מהם מתבצעת הטלה נפרדת מול נקודת השבירה שלו. ייתכן שרק אחד מהם יישבר, ששניהם יישברו או ששניהם יעמדו במכה.

בדיקת השבירה מתבצעת רק לאחר עצירה מוצלחת. עצירה שנכשלה אינה מחייבת בדיקת שבירה, אלא אם ההתקפה עצמה או כלל מיוחד קובעים אחרת.

הפעלת מגן בקרב

המגן הוא אמצעי העצירה היעיל ביותר שיש בידי גיבור, אך החזקתו אינה מספיקה. סיכוי העצירה במגן נקבע לפי מיומנותו של הגיבור בתכונת מגינים: המגן קובע את הסיכוי המרבי, והמיומנות קובעת אם הגיבור מגיע אליו.

התכונה ונוסחיה

התכונה מגינים נשלטת על ידי המעלה אינסטינקט. הפעלת מגן נשענת על תגובה מהירה ועל תזמון יותר מאשר על כוח.

סיכוי העצירה במגן

הסיכוי המרבי לעצירת התקפה הוא 30%. הוא שמור לעצירה במגן, ואמן מגינים מגיע אליו. תכונות, ציוד ותנאים אחרים אינם מעלים אותו מעבר לכך, אלא אם כלל מיוחד קובע במפורש אחרת.

בקצה השני של הסולם עומד מי שלא התאמן כלל: הוא מחזיק לוח עץ או מתכת ואינו יודע להפעילו, וסיכויו נופל מסיכוי העצירה של כלי נשק קטן.

המגן הוא אמצעי העצירה

בכל התקפה ניתן לנסות עצירה אחת בלבד. כאשר על זרועו של הגיבור מגן, העצירה נעשית במגן: הסיכוי הוא סיכוי המגן, והמגן הוא זה שמסתכן בשבירה. הנשק העיקרי אינו מסתכן כלל.

הנשק שבידו משמש לעצירה רק כאשר אין על זרועו מגן, וסיכויו נקבע אז לפי מיומנותו בנשק עצמו. סיכויי הנשק והמגן אינם מצטברים.

שבירת המגן

בדיקת השבירה מתבצעת לאחר עצירה מוצלחת בלבד, ונעשית לשני הכלים שהתנגשו. נשקו של התוקף נבדק כנגד נקודת השבירה שלו, והמגן נבדק בנפרד כנגד נקודת השבירה שלו. תוצאת 1D100 הגבוהה מנקודת השבירה שוברת את הכלי, ותוצאה שווה או נמוכה ממנה משאירה אותו שלם. ייתכן שרק אחד מהם יישבר, ששניהם יישברו או ששניהם יעמדו במכה.

נקודת השבירה של מגן נקבעת לפי החומר שממנו הוא עשוי ולפי גודלו, והיא רשומה בטבלת המגינים. מגן עור קטן נשבר בנקל, ומגן שנקודת השבירה שלו 100 ומעלה אינו נשבר בבדיקה רגילה.

היתרון של המגן על נשק רגיל, הוא ששבירה אחת אינה משמידה אותו. צריך שלוש שבירות על מנת שהמגן יושמד, בניגוד לנשק רגיל שמושמד אחרי שבירה אחת.

מגן שמושמד יורד מן הזרוע ואינו ניתן לשימוש. מכאן ואילך עוצר הגיבור בנשק שבידו, לפי מיומנותו בו. אם אין בידו כלי המתאים לעצירה, אין לו עצירה עד שיחליף מגן.

הגנת המגן

מלבד העצירה מוסיף המגן הגנה קבועה: +1 לרוב המגינים, ו+2 לגדולים ולחזקים שביניהם, כרשום בטבלה. ההגנה מצטרפת להגנת שריון הגוף ושאר פריטי ההגנה, ומופחתת מכל מכה הפוגעת בגיבור. היא פועלת גם בסיבוב שבו לא ניסה לעצור, וגם בסיבוב שבו העצירה נכשלה.

גודל המגן אינו משנה את סיכוי העצירה, אלא את ההגנה ואת המשקל. מגן עור קטן שוקל קילוגרם אחד ומגן ענקים עשרים וחמישה, ומשקל זה נספר בעומס שהגיבור נושא.